טיאר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן:חוק פלת"ד). התובעת מבקשת לקבוע כי החלטת הוועדה הרפואית מטעם משרד הבריאות היא "קביעה על פי דין" עפ"י סעיף 6ב רישא לחוק הפלת"ד. לחלופין מבקשת התובעת רשות להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 24.6.10 לפיה לא נותרה לה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 23.4.06 בגינה היא הגישה תביעה לפצותה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בעקבות התאונה. בכתב התביעה טענה התובעת כי קביעתה של הוועדה הרפואית מטעם המל"ל מהווה קביעת דרגת נכות מחייבת לצורך התביעה הנדונה. ועדה רפואית לעררים שנתכנסה לאחר הגשת התביעה ביום 24.6.10 קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

כעת מבקשת התובעת להורות כי החלטתה של הוועדה הרפואית מטעם משרד הבריאות מיום 4.1.09 הינה הקביעה המחייבת בתיק או לחילופין מהווה בסיס להיעתר לבקשתה להבאת ראיות לסתור.

התובעת מפנה להחלטת הוועדה הרפואית מטעם משרד הבריאות לפיה נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 35.20% בטרם שנבדקה ע"י הוועדה מטעם המל"ל וטוענת כי לנוכח הפער בין דרגות הנכות שנפסקו, יש להתיר לה הבאת ראיות לסתור.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי קביעת משרד הבריאות איננה מהווה קביעה עפ"י דין, מעמד שיש לקביעת המל"ל שתוארה קודם. הנתבעת סבורה כי אין בפער בין קביעות הוועדות טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור וכי אין בעצם השוני בין קביעות הוועדות עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המל"ל. לטענתה קביעת הועדה מטעם משרד הבריאות הינה בבחינת חוות דעת ויש למושכה מהתיק.

בפני שתי בקשות חלופיות. את הבקשה הראשונה, לראות בקביעת הועדה הרפואית של משרד הבריאות קביעה עפ"י דין שעליה חל סעיף 6ב לחוק פלת"ד, יש לדחות. הוועדה הרפואית של משרד הבריאות לא דנה בקשר הסיבתי שבין הנכויות שנקבעו לבין התאונה הנדונה. ממילא, אף אין אינדיקציה לקשר סיבתי בין הנכויות שקבעה לבין התאונה. במובנים רבים, קביעת הועדה הרפואית של משרד הבריאות דומה לקביעת נכות כללית ע"י המל"ל, קביעה אשר לא ניתן להחיל עליה את הוראת סעיף 6ב לחוק פלת"ד.

גם דינה של הבקשה החלופית, ליתן רשות להביא ראיות לסתור, להדחות. הלכה פסוקה היא, כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. המדובר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד. בין היתר נקבע, כי מוצדק להתיר הבאת ראיות לסתור כאשר הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו. עצם השוני בין קביעת המל"ל לבין קביעת הועדה הרפואית של משרד הבריאות אינו מלמד אף על סתירה לכאורה ביניהן – אלה הן ועדות שבחנו שאלות שונות והגיעו לתשובות שונות. אין ללמוד מהחלטת הועדה הרפואית של משרד הבריאות אפילו את החשש שנפלה טעות סתם בהחלטת המל"ל, לא כל שכן, שאין היא מגלה טעם מיוחד אשר מצדיק היתר להבאת ראיות לסתור. התובעת גם לא טענה כי חל שינוי במצבה הבריאותי לאחר קביעת המל"ל ולא מצאתי בהליך קביעת הנכות ע"י הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל כל פגם מהותי.

לאור האמור, הבקשות נדחות.

הצדדים יגישו תחשיבי נזק כדלקמן:

התובעת עד ליום 19.9.11, הנתבעת עד ליום 10.10.11 הצעה תשלח לצדדים. ת"פ 11.10.11.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: